נון פירות וירקות בע"מ נ' דהן אברהם ושמשון פירות וירקות בע"מ

פסק דין

רקע כללי וההליך שלפני

לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום תמורה בגין אספקת סחורה בסך של 37,507 ₪.

התובעת מס' 1 הינה בעלת עסק לאספקת ירקות ופירוש בשוק הסיטונאי בחיפה. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע סיפקה סחורה לנתבעת מס' 1 אולם הנתבעת מס' 1 לא שילמה תמורתם. הסחורה סופקה בחודים אפריל ומאי 2010 כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות.

הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה כי היא חייבת לשלם מאומה לתובעת מס' 1. הנתבעת מס' 1 טענה כי הסחורה סופקה לחנות בכרמיאל שהינו אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת מס' 1. בשים לב לכך. במהלך שמיעת הראיות תוקן כתב התביעה וצורפה הנתבעת מס' 2 אשר נטען כי הינה בעלת העסק בכרמיאל.

התובע מס' 2 היה בזמנים הרלוונטיים לאספקת הסחורה מנהלה של התובעת מס' 1. במהלך עדותו טען כי פרש מהחברה אך הזכויות בתביעה הוסבו אליו על ידי התובעת מס' 1. תובע זה אף הוא צורף כתובע על לאור טענת הסבת הזכויות.

הנתבעות הוסיפו וטענו כי בתקופה שבין החודשים נובמבר עד דצמבר 2009 פנתה התובעת מס' 1 באמצעות בעליה ומנהליה אל הנתבעת מס' 2 ורכשה ממנה תוצרת חקלאית בסך נומינלי של 26,973 ₪.

עוד נטען בכתב ההגנה לפי בקשת התובעת מס' 1 בעליה ומנהליה מר ארז כהן ו/או מר אלי צפניה הסחורה הועברה ישירות לברכת הכהנים שבבעלות מר ארז כהן. התובעת מס' 1 התחייבה לשלם את החוב בגין סחורה זו מיד עם דרישה אך לא עשו כן למרות פניות חוזרות ונשנות. בחודש אפריל 2010 הסכימה התובעת מס' 1 לפרוע את החוב לנתבעת מס' 2 על ידי אספקת תוצרת חקלאית בגובה החוב. לאחר האספקה נערך חשבון ע ידי הנתבעת מס' 2, סכום החוב המגיע מהתובעת קוזז ובהפרש נמסק שיק לפקידה בשם יונית אך התובעת סירבה לפרוע אותו.

ביום 5.6.2012 נשמעו ראיות בתיק כאשר מטעם התובעים העידו התובע מס' 2 ומר ארז כהן ואילו מטעם הנתבעות העיד מר אברהם דהן, מר דוד כהן ומר בלאל אבו דבוס.

לאחר תיקון כתב התביעה פתחתי בפני הצדדים את האפשרות להביא ראיות נוספות אך אף לא אחד מהצדדים ניצל הזדמנות זו.

דיון והכרעה

שאלת היריבות

הנתבעות טוענות כי יש לדחות את התביעה מחוסר יריבות. מר לאי צפניה טען בעדותו כי הזכויות בתביעה הוסבו אליו ובא כוחו ביקש לאחר מכן לתקן את כתב התביעה ולהוסיפו כתובע לכן אין לתובעת מס' 1 מעמד כלשהו. מאידך טוענות הנתבעות כי לאחר התיקון לא הובאה ראיה כלשהי על המחאת הזכות ועל כן יש לדחות את התביעה שהגיש מר אליהו צפניה.

ברי כי הנתבעות מבקשות להנות מכל העולמות ולאחוז את המקל משני קצותיו בטיעון הנ"ל. לצורך תביעת התובעת מס' 1 טוענים כי מר אליהו צפניה טען בעדותו כי הזכויות הוסבו אליו. מאידך לצורך תביעת התובע מס' 2 טוענות הנתבעות כי הטענה לא הוכחה. לכן הטיעון הכפול אינו יכול לדור אחד עם השני והיה על הנתבעות לבחור במי מהטיעונים היא נאחזת. לכן ברי כי לא ניתן לדחות את התביעה בשלמותה אלא היריבות חייבת להיות בהכרח עם אחד התובעים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני סבור כי יש לדחות את הטענה לפיה הזכויות הוסבו לתובע מס' 2 משני נימוקים.

הראשון, הינו נימוק ראייתי ולפיו לא הוכח על ידי התובעים במסמך כלשהו כי הזכויות הוסבו לתובע מס' 2. לאחר תיקון כתב התביעה אפשרתי לצדדים להביא ראיות בנושא התיקון אך התובעים הודיעו כי אין להם ראיות נוספות. התובעים ביקשו לשנות ממצב זה במהלך שמיעת הסיכומים בעל פה ולהגיש מסמכים אולם לא אפשרתי עוד בשלב שמיעת הסיכומים להגיש ראיות נוספות.

הטעם השני הוא טעם מהותי. ההלכה הפסוקה קבעה כי אין לאפשר המחאת זכות תביעה עירומה בטרם ניתן פסק דין (ראה: רע"א 2077/92 אדלסון נ. רייף, פ"ד מז(3) 485, 506. כמובן שלאחר מתן פסק דין ניתן להמחות א תפירותיו לצד שלישי. במקרה הניצב לפני המחאת הזכות נעשתה בטרם ניתן פסק הדין ולכן מדובר בהמחאת זכות בטלה שאין להתחשב בה.

בשים לב לאמור לעיל הנני קובע כי התובעת מס' 1 היא בעלת הזכויות אל מול הנתבעות ודין תביעת התובע מס' 2 להידחות.

איזה נתבעת חייבת

יש ממש בטענות הנתבעות לפיהן הנתבעת מס' 2 היא החייבת לפרוע את תמורת הסחורה. התובעת בעצמה ציינה בכרטסת הנהלת החשבונות ובכל המסמכים האחרים את שם הלקוח "דהן כרמיאל" ולכן החייבת לפרוע את תמורת הסחורה היא הנתבעת מס' 2 ודין התביעה כנגד נתבעת מס' 1 להידחות.